מה שלומך?

הטלפון הנייד מצלצל.
שיחה לא מזוהה.
לא חסומה. אבל לא מזוהה.
בצד השני קול זר וידידותי: "שלום. אני מדבר עם אילן?"
"כן" אני עונה.

"מה שלומך?"

מה שלומי? תכף אני אגיד לך מה שלומי – כל הגוף שלי תפוס מהכדורגל של אתמול בלילה, הכלב הישיש שלי על סף התפגרות, לבן שלי נפלה סתימה ואני צריך לרוץ איתו לרופא… רוצה לשמוע עוד מה שלומי?
אה, לא???
לא באמת מעניין אותך מה שלומי, נכון?
הרי אתה נציג מכירות של פלאפון/בזק/ייעוץ פנסיוני/חברת אלוהים יודע מאיפה השגתם את הטלפון שלי
ונתתם אותו לנציג מכירות שיושב ומדקלם תסריט בלהות עם שורת מחץ שנראה שניצחה באולימפיאדת החורף של לשבור את הקרח מול הפראייר בצד השני.

"מה שלומך?"

אני יכול לדמיין את מדריך המכירות, מול כיתת טלפנים טירונים, שותים בשקיקה כל מילה שלו: "אחרי שאתם מוודאים שאתם מדברים עם הקורבן הנכון, אתם שואלים אותו את ה-שאלה. זו שלאחריה הוא ירגיש כמו חבר שלכם, זו שלאחריה הוא יאמין שיותר משאנחנו רוצים לדחוף לו את הביטוח/חבילת תקשורת/ייעוץ שלנו אנחנו ממש אבל ממש רוצים להיות לו כתף לבכות עליה, אנחנו בצד שלו, הוא מעניין אותנו, הוא מעניין לנו. את התחת.

"מה שלומך?"

"בסדר" אני עונה.
אני תמיד בסדר.
איזו תשובה אחרת אפשר לענות למישהו זר (אבל עם קול ידידותי) ששואל אותך "מה שלומך?"

וברור לי שבזה הרגע, במו פי, נתתי לו את האור הירוק, נופפתי בדגל המשובץ, פתחתי את שערי הגיהינום למונולוג שמתחיל בצמד המלים שבו, ללא ספק, גם חבר הילדות שלי היה בוחר כתשובה לו שמע ששלומי בסדר:

"שמח לשמוע"

בטח ששמח לשמוע.
שמח לשמוע שלא טרקתי לו את הטלפון בפרצוף.
שמח לשמוע שמדריך המכירות שלו צדק, ו 80 מתוך 100 ייענו "בסדר" ולא יותירו לעצמם ברירה אלא להקשיב למונולוג שלו. השאר, הישראלים המתוחכמים ייענו בשאלה "מי זה?" רק כדי לשמוע את אותו מונולוג בדיוק.

והמונולוג, מרגע שניתן האות, לא עוצר בירוק של שטר החמישים החדש (או שמא העשרים הישן?)
הרי אנחנו כבר חברים. הוא שאל לשלומי. אני עניתי "בסדר", והוא שמח לשמוע שאני בסדר. והרי ככה זה בין חברים. יושבים על איזו בירה, אולי נרגילה קטנה, מדברים, שואלים על האישה, על הילדים, על הכלב שעומד להתפגר, וככה, תוך כדי שיחה, עוברים קצת לביזנס… שמעתי על איזו הזדמנות לדירה להשקעה בעפולה, עומדים לפתוח שם תחנת רכבת, כדאי לך לבדוק…
או במקרה של החבר החדש שלי (עם הקול הידידותי) : "קוראים לי אופיר, אני מפלאפון ורציתי להציע לך הזדמנות לשדרג את חבילת התקשורת שלך. באיזו חברה אתה נמצא עכשיו ומה התנאים שלך? אני שואל כי אני משוכנע שנוכל להציע לך חבילת תקשורת טובה יותר, זולה יותר, מהירה יותר, גבוהה יותר, חזקה יותר עם התחייבות שתוך שנה נעלה לך את המחיר מבלי שתרגיש"

אז חאלאס!
שלומי בסדר. הנה, כתבתי את זה כאן. אני בסדר.
אל תתקשרו אליי יותר ואל תשאלו לשלומי.
אני באמת בסדר.
או לפחות הייתי בסדר עד שהתקשרתם אליי ושאלתם

"מה שלומך?"

מרגישים כמוני? חושבים אחרת? שתפו אותי כאן למטה…

הפוסט הזה פורסם בתאריך כללי. קישור קבוע.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

9 תגובות על מה שלומך?

  1. טיפ קטן לכל אלו שמתעצבנים ובצדק מהשיחות האלו שנראה כי זה מה שדיקלמו להם(ועצוב כי את העובדים האלו מחליפים כמו גרביים)
    תנסו אתם להפוך אותם לשגרירים שלכם
    תשלחו אותם ותבררו מי מנהל השיווק של הארגון לו הם שייכים ותזרימו לעצמכם הרבה אינפורמציה שאולי תהפוך את חבורת המטרידים ללקוח ממש חשוב וטוב ולצרפו לעסק שלכם?
    בברכה
    ורדה שיא פרסומים
    מחברת בין לקוחות לעסקים

  2. מאת ענבל:‏

    נראה לי שאתם לוקחים את החיים האלה יותר מדי קשה. שואלים אותי 'מה שלומך?' אני עונה בנימוס 'בסדר'. מתחילים להציע לי מוצר או שירות מסוים? אני עונה בנימוס: ' תודה רבה, אני לא מעוניינת' ומנתקת. אחרי הכל כולנו בני אדם ואין צורך להתנהג בצורה מכוערת אחד לשני. :-)

    • בטוח שיש מאגר של מספרי טלפון, ובכל זאת, זה המעט שאני יכולה לעשות כדי להגן על עצמי.
      ואני גם מסכימה עם ענבל, שתמיד צריך לענות יפה אם יושב שם אדם בשר ודם ולא מכונה, כי זאת העבודה שלו.

    • מאת אילן אביגדור:‏

      אני בהחלט מסכים שיש לענות בנימוס. גם אני נוהג כך. אני לא רואה טעם בהטפה למי שמטלפן, ממילא
      אין לו יכולת לשנות את השיטה.

  3. אני מתייגת את מספרי הטלפון האלה תחת ׳פרסומות׳ ומגדירה כחסומים.

  4. מאת ולאד:‏

    פוסט חריף. אהבתי את הקטע של "המדריך מכירות" שמלמד אותם.

    אחרי הצבא עבדתי כנציג שירות בנטויז'ן ו-"משפטי המחץ" שלימדו אותנו להגיד עד עכשיו רודפים אותי בסיוטים…